פרשת תולדות
פרשת תולדות היא סיפור של משפחה דיספונקסיונלית, של מריבות בין אחים ושל האי-מוכנות לקבל את האחר, דבר המלווה אותנו עד בעצם היום הזה.
- זה מתחיל אפילו לפני שנכנסת רבקה להריון. כידוע רבקה הנה עקרה. כתוב בתחילת פרשתנו:
"וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה' לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ."
- איפוה רבקה בַתמונה? למה מקבל דווקא יצחק מענה חיובי מהאל? העיר רש"י:
"ויעתר לו – לו ולא לה, שאין דומָה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. לפיכך לו ולא לה."
- כזכור, רבקה היתה בתו של בתואל הארמי מפדן ארם, ולמרות שהיא כאילו נתגיירה, היא נשארת בעיני רש"י "צדיק בן רשע"
- וככה זה בָעולם החרדי עד היום. הגר הוא כאילו יהודי סוג ב'
- גישתו של רש"י כל-כך רחוקה ממה שאנו קוראים בַתלמוד במסכת סנהדרין. שם כתוב:
"אמר רבי אבהו (אמר רב): מקום שבעלי תשובה עומדין שם – צדיקים אינן עומדין שם, שנאמר 'שלום שלום לָרחוק ולַקרוב'. ברישא רחוק והדר קרוב (= קודם "רחוק" ואחרי-כן "קרוב")
השנאה לַזָר, אשר מקבלת ביטוי בַמגמה הפוליטית היום בצפון אמריקה וגם באירופה, נמצאת כמובן גם בישראל, וגם לצערי בַחֲלָקים מסויימים של מורשתנו. כתוב בהפטרה של שבת זו מספר מלאכי:
"הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־ה' וָאֹהַ֖ב אֶֽת־ יַעֲקֹֽב. וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי."
"עֵשָׂ֖ו" מסמל את אויבי ישראל עד היום. ובכל-זאת היו פה ושם מנהיגים יהודיים בהיסטוריה שלנו אשר היו מוכנים להעריך את תרומת האויב והֶאָחֵר. כתוב בתלמוד במסכת שבת:
"פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו (הרומאים): תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות."
- אך כמו תמיד, היו גם כאלה אשר לא היו מוכנים להעריך את סגולות הֶאָחֵר. הרי כתוב בהמשך: "נענָה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו – לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות, מֶרְחָצאות – לְעַדֵן בהן עצמן, גשרים – ליטול מהן מכס."
האם עֵשָׂ֖ו חייב להישאר האח השנוא עד עולם, או האם אפשר לפתוח דף חדש? הרי אמר רבי: "כל השקרים אסורין, ומותר לשקר בשביל להטיל שלום בין אדם לחברו."