פרשת תזריע – דבר תורה
הטומאה ובדיקת האדם החולה בנגע הצרעת הינן הנושאים בהם עוסקת פרשת תזריע. לתת רק שתי דוגמאות:
"אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֹתָ֖הּ תִּטְמָֽא"
ו "אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע
צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים"
כתבה הד"ר אולריקה אופנברג: "הטומאה היא עניין פיזי, שאני לא יכולה לשלוט עליו. הוא זהות שנקבעה לי מבחוץ, על ידי סמכות דתית. אפשר להיות רק במצב אחד: טהור או טמא, אין שום דבר באמצע, ואני לא יכולה לבחור את ההשתייכות שלי…. "
- אך האמת היא שהטומאה, כמו הטוהר, לא חייבת להיות דבר פיזי. היא יכולה גם להיות דבר עֶרכי שאינו נקבע ע"י סמכות חיצונית אלא שהיא תוצאה של מעשינו
- מדברים על "טוהר הנשק", שהוא בעצם דָבָר והיפוכו
- כתב הרב אלעזר גולדשטיין בספרו 'אתיקה צבאית יהודית': "עיון במושג טוהר הנשק מגלה שביהדות ישנה הבחנה בין טומאת הנשק, המבטאת את התפישה שהמלחמה אינה מצב אידיאלי, לבין השימוש בַנשק, המחייב לבחון אם ההרג מוצדק"
אפשר לנסות להרחיק מהחברה אדם המתנהג בצורה בלתי מוסרית, אך יש לצערנו גם בַחברה הנטייה להפנות את הגב לחולים, לחולי הנפש ולאנשים שאנו לא מרגישים נוח להיות בחברתם
חז"ל ראו בנגע הצרעת עונש על התנהגות בזויה ובלתי מוסרית. כתוב במדרש ויקרא רבה:
"על עשרה דברים נְגָעים באים: על ע"ז ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל חילול השם ועל ברכת השם (גידוף השם) ועל הגוזל את הרבים ועל גוזל את שאינו שלו ועל גסי הרוח ועל לשון הרע ועל עין רע"
מדרש תדשא, מדרש המיוחס לתנא רבי פנחס בן יאיר, טוען שכל המעשים האלה הם תוצאה מאחד משלושה גורמים: הקנאה, החמדנות והיהירות
- על חקנאה: יש הסיפור על מרים, אחותו של משה, שעליה כתוב בספר במדבר: "וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח…. וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג"
- על חמדנות: כתוב במלכים ב' על גַחֲזי עבדו של נעמן שר צבא ארם: "הַעֵ֞ת לָקַ֤חַת אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ וְלָקַ֣חַת בְּגָדִ֔ים וְזֵיתִ֤ים וּכְרָמִים֙ וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַעֲבָדִ֖ים וּשְׁפָחֽוֹת. וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג"
- ועל יהירות: מסופר בספר דברי הימים ב' על איך שהמלך עוזיהו ניסה להקריב קורבנות בבית המקדש, ושם כתוב: "וַיַּעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽה' כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵה' אֱלֹהִֽים. וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַעַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית ה' מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת"
נכון שנגע הצרעת אינו לשמחתנו מנת חלקנו, אך נגע הקנאה, החמדנות והיהירות ממשיך ללוות אותנו עד בעצם היום הזה. הצרעת מגיעה, כמו מלחמה זו, באופן פתאומי, אך לצערנו לא פשוט להתפטר ממנה