פרשת תזריע
פרשת תזריע והפרשה הבאה לאחר מכן, פרשת מצורע, נראות כמו ספר רפואה קדמוני ועוסקות בדינים הקשורים לטומאה, מחלת הצרעת, והדרכים להיטהר ולהתנקות
- היה לכהן תפקיד מכריע, כעין רופא דרמטולוג, אשר בדק את החולה וקבע האם הוא היה בריא והאם היה לו מותר לחזור ולקחת את מקומו בתוך המחנה
"וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן־ הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר."
גם הבגד יכול היה "להידבק" בצרעת – צרעת הבגד. פרשתנו מסבירה:
"וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים … וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים."
כל החומר הזה נשמע לנו זר. לכן מעניין במיוחד לקרוא את מה שהיה לפרשן הרמב"ן לומר. רבי משה בן נחמן חי במאה ה- 13 והיה מגדולי חכמי ספרד, פוסק, פרשן, הוגה, מקובל ורופא. והנה דברו:
"זה איננו בַטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים. אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועוון יתהווה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו."
הרמב"ן ייחס לנגע הצרעת ולטומאה משמעות מוסרית ורוחנית
- פירושו הלך בעקבותיו של התלמוד במסכת ערכין אשר בה כתוב:
"אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: זאת תהיה תורת המצורע? זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע."
הרגישות לַהיבט המוסרי והרוחני של נגע הצרעת מקבלת דווקא משנה תוקף בשבוע זה בעקבות האמירה הקשה והמעציבה של חבר הכנסת בצלאל סמוֹטריץ' ממפלגת הבית היהודי אשר התבטא בעניין הרצון להפרדה בין נשים יהודיות וערביות בחדרי הלידה וההתאוששות.
- אשתו רויטל הסבירה: "כל מי שלא יהודי מבחינתי יש בעיה, הרגע הראשון שבו התינוק יוצא לעולם הוא רגע קדוש, טהור, יהודי, ואני מאוד אשמח שידיים יהודיות יהיו הראשונות שייגעו בתינוק שלי".
בקשר לחטאים שונים כתוב בספר דברים לא פחות מתשע פעמים "וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ."
התורה הבינה את הצורך בטיהור המחנה מנגע הצרעת כדי שלא יתפשט. מה שהיה נכון לגבי הצרעת בימי קדם גם נכון לגבי הגזענות בחברתנו בימינו