שבת שובה תשפ"ד – דבר תורה
הגענו לשבת שובה, השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים
- אני אומר שובה ולא שובה, כלומר, מלעיל ולא מלרע. השם לשַבָת זו מבוסס על פסוק בספר הושֵע: "שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה' אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֹנֶֽךָ"
אני כל-כך אוהב את הסיפור על רבי ישראל מִסַלַנט , עיירה בליטא. מסופר שפעם כאשר צעד רבי ישראל בשעת לילה מאוחרת מביתו, לעבר בית המדרש לעסוק בתורה ולהתבודד עם קונו, הבחין באור קטן מהבהב מתוך חנותו של הסנדלר. תמה על כך שהלה ממשיך בעבודתו בשעת לילה כה מאוחרת, נכנס לחנותו של הסנדלר, וּמצָאוֹ יושב ומתקן נעליים לאור הנר…. ושְאָלוֹ: אמור נא לי, מפני מה הנך יושב בשעה כה מאוחרת ומתקן נעליים? "רבי", השיב הסנדלר בפשטות – "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן…"
- לפעמים, יכולים ללמוד מוסר השכל גם מתוך שיחה קלה עם אדם
- הנר הדולק היא נשמת האדם כפי שאמר שלמה המלך במשלי: "נֵ֣ר ה' נִשְׁמַ֣ת אָדָ֑ם
- כלומר, כל עוד יש נשמה באפינו אפשר לתקן
התשובה כמשולש – יש הדרך הישרה שצריך האדם ללכת בה. כולנו מדי פעם סוטים ממנה, וזה נקרא חטא. למה "חטא"? כי החטיאנו את המטרה. אפשר לחזור לדרך הישרה, כלומר לעשות תשובה, אך אי אפשר לחזור לאיפה שהתחלנו
אי אפשר לבטל את מה שעשינו, אך אפשר לחזור לדרך הנכונה