התכוונתי השבת להתייחס לפרשת השבוע שהיא פרשת יתרו על שם חותנו של משה רבינו שהיה כוהן לעבודה זרה. אך אז שמעתי שאריה דרעי דורש שוועדת השרים תעלה הצעת חוק בעניין "שמירת הקדושה של הכותל המערבי ורַחֲבָתו" הצעת החוק כוללת את האיסורים הבאים: עריכת טקס, לרבות טקס דתי, שלא על פי מנהג המקום, הפוגע ברגשות ציבור…
פרשת בשלח מתארת את יציאת מצרים, את חֲצִיית ים סוף ושירת הים, את המים המרים אשר המתיק משה בְעץ, את תלונת בני ישראל על כך שהוּצאו ממצרים מ"סיר הבשר", את המן אשר המטיר ה' על הארץ ואת המים אשר הוציא משה מהסלע ואיפה היה העם בכל בסיפור הזה? הוא היה פסיבי ורק ידע להתלונן….
אין עַם בעולם אשר הדגיש את חשיבות החינוך יותר מהעם היהודי אצלנו למסור את המֶסֶר לדור הבא הנו מצווה. הרי אנחנו אומרים כל יום בקריאת שמע: "וְשִׁנַּנְתָּ֣ם לְבָנֶ֔יךָ וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשָׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ" ומה זה "וְשִׁנַּנְתָּ֣ם"? כתוב במסכת קידושין: "שיהו דברי תורה מחוּדדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דָבָר – אל…
בפרשת וארא שאנו קוראים השבוע משה רבנו מקבל את הציווי האלוהי להתחיל לבצע את משימתו כנביא: "וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר. בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ" מצד אחד אנו קוראים ממש בסוף התורה בפרשת "וזאת הברכה": "לֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ ה' פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים" אך מצד שני תשובתו של משה…
החיים הם מלאי הפתעות לטוב ולרע. אנו חושבים שהכול יציב ורגוע עד אשר פתאום קורה משהו ההופך את עולמנו אבי ז"ל נולד לתוך משפחה אמידה. היה להם אוטו מרצדס עם נהג, ואימו הייתה לוקחת אותו איתה לעיירת המרפא מרינבאד ביצירתו "מריאנבד" מתאר שלום עליכם את העיירה כמקום מרפא וקיט של עשירי הקהילה היהודית של…
פרשת ויחי מביאה אותנו לסוף חייהם של יעקב ושל יוסף לפני מותו ביקש יעקב מבניו להתאסף על מנת להגיד להם "אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים", כלומר, מה יהיה עתידם, וכסיים כתוב: "וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֹּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו" ועל יוסף כתוב: "וַיָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם" מעניין…
עִם פרשת ויגש אנו מגיעים לסוף הסאגה, אשר התחילה עם יהירוּתו של יוסף אשר אמר לאֶחָיו: "וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי" יוסף היה יכול לשתוק. כפי שאמר קהלת: "עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר" אבל אז אֶחָיו לא היו מוכרים אותו לישמעאלים אשר הורידו אותו למצרים,…
אין חג חוץ מֵחנוכה שבקשר אליו שאלו חז"ל: "מהו?" אם מסתכלים בַתלמוד הבבלי מסכת שבת, כתוב שם: "מאי חנוכה?" התשובה מגיעה מייד לאחר מכן: "דתנו רבנן: 'בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תְמַנְיָא אִינון, דלא למַספֵד בָהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים לַהיכל טִמאו כל השמנים שבַהיכל, וכשגָברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו…
השבוע, עם פרשת וישב, אנו מתחילים סדרה של שלוש פרשות – וישב, מקץ וויגש – אשר בהן הדמות של יוסף ואירועי חייו נמצאים במרכזן. הן יתחילו עם מכירת יוסף לעבדות במצרים ויבואו לשיאן כאשר יוסף, אשר אינו יכול עוד להתאפק, יתגלה לאֶחָיו בַמלים: "אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י" תחילת הפרשה כל-כך שונָה מסוף הפרשה הקודמת….
פרשת וישלח היא הפרשה המספרת לנו על המפגש בין יעקב ועשו אחרי יותר מעשרים שנות ניכור כתוב כמעט בתחילת הפרשה: "וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ" הייתה ליעקב סיבה טובה לפחד. הרי הוא גנב את ברכת אביו המיועדת לַבן הבכור. וכתוצאה מכך אמרה לו רבקה אימו: "הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ. וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע…